<h1>צרור החיים הדרך הרביעי סימן ב'</h1>
<h2>דף כח.</h2>
המצות לאו ליהנות ניתנו. לפי' המודר הנאה משופר, תוקעין בו תקיעה של מצוה. וכן בשופר של ע"ז לא יתקע לכתחלה, ואם תקע יצא. שופר הגזול שתקע בו, יצא. שאין המצוה אלא בשמיעת הקול, ואין בקול דין גזל.
<h2>דף לב:</h2>
ואין מחללין יום טוב על השופר. אין חותכין אותו ואין עושין בו מלאכה, מפני שהוא עשה, ויו"ט עשה ולא תעשה. ואפילו בדבר שהוא משום שבות, כמו שהיה השופר מעבר הנהר או בראש האילן, אינו שט במים ואינו עולה באילן כדי להביאו. ולומר לגוי להביאו ולהורידו מן האילן דעת ה"ר יונה ז"ל דהואיל ואמירה לגוי איסורו משום שבות, ועליית האילן ושטיית המים משום שבות, במקום מצוה שבות דשבות מותר. וכההיא דעירובין (ס"ח) גבי ההוא ינוקא דאישתפוך חמימי ואמרו לגוי לאתויי מתוך הבית. והשופר שצריך לצחצחו נותנין בו מים או יין או חומץ ביום טוב. והשופר אע"פ שהוא תשמישי מצוה אין נותנין בו לעולם מי רגלים לצחצחו, ואע"פ שיפין לו, מפני כבוד המצוה.
